עברתי רק כדי לראות

עברתי רק כדי לראות
מילים: אסתר שמיר
לחן: אפרים שמיר

כאן היה מכחול ואנו שניים
מציירים ציור בתוך צבעים, שלא יוכלו לדהות
כאן היתה טירה ונהר זורם בלי מים
עברתי רק כדי לראות

הטירה עמדה בראש הגבע
בתוכה נפלו הרבה מילים, שאיש עוד לא אמר
הפרחים שרקו מין מזמור מחמיא לטבע
היום הוא שיר מאוד מוכר

לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה
אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים
הגבירה כבר מתה
אין נהר בלי מים
עברתי רק כדי לראות

הקירות סדוקים, הכל קפא
ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט
קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך
היום הכל בוער פחות

לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה
אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים
הגבירה כבר מתה
אין נהר בלי מים
עברתי רק כדי לראות

 

הביצוע האהוב עליי של השיר הזה:

יותר מכל דבר אחר, מרגיש לי שהשיר מדבר על החמצה. על פוטנציאל שלא מומש, על ניסיון שלא באמת ניסינו.

הכותבת “עברה רק כדי לראות”, כמו אדם שמבקר בעיר הולדתו, ורק עובר לראות את הבית של אהובת נעוריו. הכמיהה האינסופית שעולה מהשיר לא מרגישה כמו מערכת יחסים שהגיעה לסוף שלם וסגור, אלא של מחשבות “מה אם” שלא מרפות.
הדימיון אוהב לבנות תלי תילים על ההזדמנויות המוחמצות האלה. כמו חופשה בעיר זרה, שהספקנו לחוות רק את הטוב והמרגש ולא את הרע והמשמים.

כאן היה מכחול ואנו שניים
מציירים ציור בתוך צבעים, שלא יוכלו לדהות
כבר בהתחלה הכותבת מסבירה לנו את הסיטואציה: היו בני זוג, במערכת יחסים חדשה. הציור זאת מערכת היחסים שלהם, ושני הציירים מנסים ליצור יחד משהו נפלא.

כאן היתה טירה ונהר זורם בלי מים

הדיסאווטופיה מתחילה מיד. מה זה נהר שזורם בלי מים? האוקסימורון יכול לעבור מתחת לרדר בפעם הראשונה, אבל בקריאה איטית זה ישר נתפס. אולי מדובר על הסימנים הקטנים שכבר בהתחלה הופיעו. אותם רמזים קטנים שהם לא משדרים על אותו הגל ולא רוצים את אותם הדברים. אולי הוא רצה נהר גועש וזורם בתמונה, והיא לא רצתה- נהר זורם בלי מים.

עברתי רק כדי לראות

“כאן” של תחילת הבית כבר מראה שמדובר על איזה מיקום נוסטלגי, נוף נעורים של אחד מבני הזוג. “עברתי רק כדי לראות” זה תירוץ כלפי עצמי- “עברתי רק כדי לראות”, לא לבקר, לא לפגוש. לא געגועים ולא פחד ולא רצון לחזור או לנסות שוב, לא נוסטלגיה לעבר אמיתי או מדומיין. רק כדי לראות, את המקום, את התפאורה של הכמיהה. האגביות של המשפט “עברתי רק כדי לראות” מדגישה את המשמעות העצומה שלו בפועל.

הטירה עמדה בראש הגבע
בתוכה נפלו הרבה מילים, שאיש עוד לא אמר

אותה טירה שמוזכרת עוד קודם בהקשר של הציור, האם מדובר על בית שבנו יחד בני הזוג, כלומר טירה שצוירה על ידם? גם כאן מוטיב ההחמצה חוזר. מה הן כל המילים שאיש עוד לא אמר? אולי אלה מילות אהבה של אחד מבני הזוג, ואולי אלה כל הדברים שפחדו להגיד ובגללם הקשר נכשל. אולי שניהם יחד.
האוקסימורון חוזר גם פה, איך מילה שלא נאמרה קיימת בכלל?

הפרחים שרקו מין מזמור מחמיא לטבע
היום הוא שיר מאוד מוכר

הסצנה שצוירה קודם ממשיכה, נעימה ומקסימה. מודגש לנו שמדובר על איזה עבר רחוק, שנזכר בצורה מתוקה ונוסטלגית.
מוטיב ה”נונסנס” חוזר לאורך כל השיר ומדגיש את הקושי והחריקות במציאות האוטופית שמוצגת. דברים לא מתנהגים ומרגישים כמו שהם אמורים להתנהג ולהרגיש. האם זה רמז על הקשיים בקשר עצמו או על התחבטויות וקשיים של הכותבת מול עצמה? – מצד אחד נהר, מצד שני אין בו מים. מצד אחד מילים, מצד שני לא נאמרו. מצד אחד פרחים, מצד שני מואנשים (שורקים ומחמיאים).
אצל מי קיימות הסתירות, אצל הכותבת או בן זוגה, או גם וגם?

לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה

רגע המשבר. הכותבת מזכירה: זה הכל בראש, בדימיון, אין יותר את אותו חלום מתוק. הגעגוע הוא למשהו שכבר לא קיים. ואולי בכלל לא היה קיים. קריאת חזרה למציאות.

אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים

שוב, הכותבת מנסה לעצור מלשקוע בפנטזיית ה”מה אם”, התרפקות על עבר אמיתי או מדומיין, כשהמשקפיים הורודים שהופכים את הכל למושלם עוד לא הספיקו להסדק.

הגבירה כבר מתה

האם הגבירה היא בת הזוג? אולי רק הייצוג של בת הזוג בדימוי הציור. הגבירה מתה כי בת הזוג ויתרה על הגבירה בטירה בציור שציירו, ולכן היא איננה יותר.

אין נהר בלי מים

אותו נהר שזרם בלי מים, ואולי קודם הצליח לעבור חלק בגרון כי הבית המתקתק עטף אותו. עכשיו כבר אי אפשר לברוח מזה, היו להם חריקות, לא הכל היה מושלם- אין נהר בלי מים, אי אפשר להמשיך עם הפרדוקס יותר. אי אפשר להמשיך במערכת יחסים שדברים בה לא עובדים ומתעלמים מהם (“הרבה מילים שאיש עוד לא אמר”)

עברתי רק כדי לראות

החלום נגמר (הגבירה מתה, אין יותר שמיים…) והגיע הזמן להסתכל על המציאות כמו שהיא- יש סיבה שנגמרה המערכת יחסים. מה שהיה קודם תירוץ הוא עכשיו תזכורת – עברתי רק כדי לראות, ראיתי, וזהו. סיימתי להנות מחמימות הזיכרון, ועכשיו, חזרה למציאות.

הקירות סדוקים, הכל קפא

בתחילת שני הבתים הקודמים הטירה מוזכרת בתחילת הבית, אז אפשר להניח שגם הפעם עליה מדובר. האם הקירות סדוקים עכשיו, שנים אחר כך, או שכבר אז היו סדוקים.

ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט

אם היא הגבירה, הוא האדון. למרות שהקירות סדוקים והכל קפא, הוא התעלם ורצה להתחיל בתפקיד האדון (מוכן לשלוט).

קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך

היא מנסה להרגיע אותו, למתן את הדחף. היא מנסה להראות לו את נקודת המבט שלה, ששונה כל כך משלו:

היום הכל בוער פחות

השוני בין הגישות, “כבר מוכן לשלוט” לעומת “היום הכל בוער פחות” מראה את השוני בין שני הצדדים.

השיר מסתיים בחזרה על הבית השלישי, מדגיש וסוגר את כל הסיפור.

ומה לדעתך? בעינייך מדובר על אהבה נכזבת ישנה או משהו אחר לגמרי?
אשמח לתגובות 🙂

2 comments

  1. מדהים. ניתוח מעולה. כשקראתי ושמעתי את השיר (בפעם הראשונה כמובן) היו לי אפס מחשבות עליו. הניתוח שלך פתח לי את החשיבה ונהנתי לזרום על הסיפור החבוי הזה בעזרתך.

    חשבתי על כיוון בו הציור הוא מערכת היחסים, אך הטירה היא מצבור המילים שהכותבת לא אמרה.
    בשורות “הפרחים שרקו מין מזמור מחמיא לטבע
    היום הוא שיר מאוד מוכר” הרגשתי שהן מתארות את התמונה לשניה בלי הטירה, כתמונת טבע נעימה, כמערכת יחסים נעימה. הפרחים שרקו שיר מחמיא לטבע בתור תוספת לאווירת הטבע בציור. היום השיר מוכר מאחר והסצנה של הציור נשארה אצל הכותבת. לא כל מערכת יחסים מציירת ציור חדש, הרבה פעמים הכותבת מנסה לצייר את גרסת הציור שלה, הציור הזה, עם מישהו שיוסיף פרחים או עצים או נהר שיתאימו לציור.

    בשורה “הקירות סדוקים, הכל קפא” הרגשתי שמדובר בהסתכלות מחדש על מערכת היחסים אחרי שנים כפי שתיארת, וגם על הרגע האחרון של מערכת היחסים, בכך ש”הקירות סדוקים” והמילים שלא נאמרו חלקן ברחו מקירות הטירה ונאמרו, ובכך אולי תרמו לסוף הקשר. “הכל קפא” מקבל משמעות כפולה שהחום הפסיק, הכל נהיה קפוא וקר, ושאי אפשר פשוט למחוק את הציור. הטבע, הנהר שלא זורם, שירת הפרחים, כל זה קפא במקום בסוף הקשר. זה לא נאלם, אי אפשר פשוט לשכוח הכל ולמחוק את הציור. כשהקשר מפסיק, הציור פשוט עוצר, כתמונה של הרגע האחרון של הקשר, שניתן לחזור אליו שוב ושוב ולהסתכל באספקטים היפים והלא מתפקדים של הקשר. אולי הציור מחכה להפשיר ולהמשיך? אולי ישאר קפוא לנצח?

    בכל מקרה, תמשיכי ככה. אני אוהב איך הראש שלי נפתח מהכתיבה שלך.

    Like

  2. מעניין מאוד, לא ראיתי בכלל את הדו משמעות של “קפא”.
    אתה מרגיש שביום יום אתה מצייר ציור חדש או מוסיף לציור קיים?
    רק בזכותך קיים האתר הזה, תודה לך!!

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s